Written by בשנות ה-60 הופקה מוזיקה עם להקה חיה. הנגנים היו מנגנים בכלים ושרים על מנת ליצור את הצליל. מוזיקאים היו מנגנים בכלים שלהם ושרים כדי להפיק סאונד ושירים. הכלים בהם השתמשו היו גיטרה, תופים וקלידים. בשנות ה-70, הפקת מוזיקה אלקטרונית נכנסה לתוקף. המשמעות היא שהמוזיקה הופקה באמצעים אלקטרוניים במקום על ידי להקה חיה. כלים אלקטרוניים כגון סינתיסייזרים החליפו כלים אקוסטיים כמו גיטרות ותופים. בשנות ה-60 הפקה מוזיקלית הייתה תהליך מורכב עם שלבים רבים, בהם המפיק היה צריך קודם כל להמציא רעיון לשיר, לאחר מכן לעבד את המנגינה והמילים, למצוא מוזיקאים שיוכלו לנגן בכלים הנדרשים את השיר וכמובן במידה ואין לו אולפן, למצוא גם אולפן להקליט בו. איזה תהליך מטורף.
תפקידו של המפיק המוזיקלי
לעתים קרובות המפיק היה מעורב בכל ההיבטים של תהליך ההקלטה, כולל שכירת מוזיקאים וטכנאים, ובין היתר הוא היה חייב לנהל ולהנחות אותם להיות מדויקים לדרישותיו בזמן שהם ניגנו את תפקידיהם. במקרים מסוימים, מפיקים אף הפכו מעורבים בעריכת הקלטות לאחר יצירתן, על ידי חיתוך קטעים או על ידי הוספת אפקטים כגון ריוורב או הד.
בנוסף לכך, המפיקים היו אחראים להמציא עיצובי עטיפה לאלבומים ולסינגלים שלהם. לבסוף, לאחר שכל התהליכים הללו הושלמו בהצלחה ואלבום היה מוכן ליציאה, היה על המפיק לקדם אותו.
חלפו להם מעל ל-60 שנה, והנה אנו כיום עדים למהפכה בתחום ההפקה. הפקת מוזיקה אינה נחלתם של בודדים, אין צורך להפוך עולמות בשביל להקליט צליל או כלי, כל אחד יכול להפוך תוך מספר חודשים למפיק מוזיקלי. לימודי הפקה מוזיקלית מאפשרים להכיר לעומק את תוכנות המוזיקה הקיימות, להכיר את האפשרויות להפקת צלילים או הקלטת כלים, ולבסוף לערוך באופן עצמאי את המיקס הסופי. מה שהיה בעבר חלום רחוק, הפך מציאות קיימת. אז לא צריך לנסות לחזור בזמן. אלא להתקדם הלאה עם הקדמה.
